אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היוםמשטרה אבידות ומציאות תל אביב

למדן 15 תל אביב המתח הקיים בין ה"שמיים" ו"הארץ"

יש מתח בין ה"שמים" ו"הארץ". בין עשיה של האדם לביו תלותו בהקב"ה. מעלת ארץ ישראל היא זו שמרוממת גם את " ענו ליה ועינינו ליה.." התלות בה'- וגם מרוממת את "והארץ נתן להי אדם". נותנת משמעות ליצירה ולעשייה של בני האדם

המתח הקיים בין ה"שמיים" ו"הארץ"
  (צילום: שאטרסטוק)

coruña hoteles con jacuzzi פרק שלם בנאום של משה (פרק ח') עוסק רובו ככולו בירושת הארץ, בסכנת שכרון הכוח – "וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה"ובצורך בזיכרון: "וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה–בַּמִּדְבָּר: לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו–אִם-לֹא. וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם–כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה', יִחְיֶה הָאָדָם".

קייטנה קיץ בירושלים 2015 הרב יורם זצ"ל הביא את ה"בן איש חי" שהסביר מדוע יש ציווי על זכירה "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל- הנה נודע שאין אומרים לאדם תזכור אלא אם יש דברים שמשכיחו. מאחר שרואה שהכול מתנהג בטבע, יביא את האדם לידי שכחה. וממילא יחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו לו החיל הזה" כ"כ פשוט וכ"כ עמוק. יש מציאות שגרתית שמשכיחה כשלא מתאמצים ומצווים לזכור.

חנות פלאפונים נהריה הירוקה ננסה לענות על שתי שאלות שעולות מפסוקים אלה:1. האם היה רעב במן:" ויענך וירעיבך" ?הרי טעמו של המן היה "כצפיחית בדבש"?! וכל אחד טעם במן מה שרצה? היכן העינוי? 2. מה הקשר בין פרשת המן, לנושא הפרק- ירושת הארץ וסכנת "כחי ועצם ידי"?

אובדן כושר עבודה מקצועי מגדל על השאלה הראשונה ענה הרב חרל"פ בהארה נפלאה בספרו 'מי מרום' ה'-"נמוקי המקראות". המן מוגדר בפי דוד המלך בתהלים "כלחם אבירים", מזונם של המלאכים. בעוד המן השביע את הנשמה בהיותו מזון רוחני, הגוף נשאר רעב. המן היה אוכל ללא כל פסולת, לחם מן השמים, ואכן כשהיו ישראל במדרגה זו, לא הרגישו כל רעבון, ואולם כאשר ירדו ממדרגתם השמימית, חזרו להרגיש את רעבון הגוף ופתחו בתלונה "קצה נפשנו בלחם הקלוקל".

ערבות בנקאית בהשכרת דירה המן הוא לחם הרעבון, זה התאים למדבר. הרעבון הזכיר לנו באופן טבעי את המציאות הרוחנית שבה האדם תלוי באופן מוחלט בהקב"ה: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם- כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

נקסט בנות נעלים לעומת ההנהגה הנסית שבה חי עם ישראל, ארץ ישראל הינה במדרגת "לחם מן הארץ". זוהי ארץ אשר "לא במסכנות תאכל בה לחם".: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".

נוטלים תרופה לכולסטרול בארץ ישראל חווית החיים הרוחנית מושתתת על חווית חיים גשמית. בארץ ישראל יש חיל ויש כוח, יש צבא ויש כלכלה, יש תעשייה ויש טכנולוגיה יש מחקר רפואי מתקדם ויש חיים טבעיים וארציים. ודווקא שם, בתוך החומר, המציאות השגרתית- שם נמצא הקב"ה "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

יאדה יאדה יאדה סיינפלד כשחוזרים ארצה, הסכנה הגדולה היא , שהעשייה, העצמאות, שכרון הכוח "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"! ישכיח את ה', חלילה. או אז יש מקום לחזור ולזכור את הימים שהיינו תלויים לגמרי בריבונו של עולם. בימי המדבר- כשהמן ירד מן השמים, אי אפשר היה ללקוט יותר מן המותר, והיינו במקום של " אנו ליה ועינינו ליה…" וכך הרמב"ן למד מההליכה במדבר על הישיבה בארץ:" ותזכור עוד, כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות, שם עשה לך כל צורכך…גם החיל הזה אשר עשית בכוחך, השם הוא שנותן לך הכוח.."

גיליונות נחמה ליבוביץ השאלה שעולה בעקבות ההבדל בין ההנהגה שבמדבר- הנהגה נסית/ רוחנית בלבד (המן), לעומת המציאות הארץ ישראלית של "ארץ טובה"- כשיש מקום לכוח, לעשייה האנושית, ליצירתיות ולשלטון האדם ובתוכה לא לשכוח את ה'?! מדוע הקב"ה מחליף את ההנהגה הנסית להנהגה טבעית בארץ ישראל?!!ה"שפת אמת" ענה נפלא: "…וענין שתי הלחם שיש לחם מן השמים ומן הארץ. פי' שהשי"ת נתן להנבראים לחם מן הארץ שיקחו לעצמם מפעולתם דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי בי'.

ענת מגן שבו ילדים אבל במדבר זכו בנ"י לקבל לחם משמים ג"כ בזכותם וירד להם המן. אך מצינו כי מעלת א"י גדולה מן המן. והוא שבארץ ישראל זכו לחבר ב' הלחם שאף שהי' ע"י פעולתם נתדבקו הם והארץ להקב"ה כמ"ש ושבתה הארץ כו'. והוא ענין רצוא ושוב] ואז יש יתרון ללחם מן הארץ יותר. וזהו הנפת שתי הלחם להורות שע"י חיבור השנים עולה גם לחם משמים יותר" (שבועות תרל"ד).

ציידי הצללים עונה 1 פרק 13 אם אני צריך להשוות בין " לחם אבירים" מן השמים, המן- ללחם מן הארץ, זה שעמלים עליו טורחים זורעים וקוצרים- ה"שפת אמת" הכריע: לחם מן הארץ! לילד קטן צריך לתת יד, הוא לא יכול ללכת לבד… המן הוא "נהמא דכיסופא". האדם לא משקיע ולא עושה מאומה בכדי להשיג את הלחם- לחם של בושה. כיצד יודעים אם גפן מוברכת יונקת ממקור מסוים או לא: מי שאוכל ממה שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפני מי שנותן לו…הלחם היוצא מן הארץ גבוה הוא מן המן היורד מן השמים. האדם עמל וטורח ועושה ופועל כדי להשיגו.- "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". הוא עושה! ויחד עם זאת זוכר " כי על מוצא פי ה' יחיה האדם".

מזגן אלקטרה אינוורטר 2 כ"ס ולמעלה מזה, כותב ה"שפת אמת" ממש אלינו. מעלת ארץ ישראל מחברת שמים וארץ.. את הלחם מן הארץ שהוא ביטוי ללחם הבא מכח עמל, המגיע בדין לאדם, ואת המן היורד מן השמים שהוא כחסד גמור, ובו ישנה תלות מוחלטת בד'. "והוא עניין רצוא ושוב ואז יש יתרון ללחם מן הארץ יותר… שע"י חיבור השניים עולה גם לחם משמים יותר".

חופשות מאורגנות לברצלונה יש מתח בין ה"שמים" ו"הארץ". בין עשיה של האדם לביו תלותו בהקב"ה. מעלת ארץ ישראל היא זו שמרוממת גם את " ענו ליה ועינינו ליה.." התלות בה'- וגם מרוממת את "והארץ נתן להי אדם". נותנת משמעות ליצירה ולעשייה של בני האדם.

חשודה פרק 2 צפייה ישירה תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
פינג'אן חשמלי לקפה תגובה אחת בגרות בתנ ך חורף 2018 שעה מיין לפי
חתולי הרעם פרק 27 התחדשות אורבנית בעלים משלוח זרים מתוקים באר שבע 1
זמן תנך
עידן הנבואה | 05-09-2018 15:41
פה בחגורת התנך אחיד. שמים וארץ מחוברים בפועל ממש אין גבול. גוש אחד סערה אחת צורה אחת. כלומר תנך=הווה ניצחי זמן התנך. ככה זה בחגורת התנך היא פועלת בלי מסכי הזמן. האל נימצא פה זו אדמתו זו יבשתו וכאן הוא ברא הכל. על כן להרחיב פיסגה להרחיב פרספקטיבה להפעיל אספקלריה ושקיפות. ככה זה בחגורת התנך. על האדמה היו עננים לפי התנך. עעני כבוד עמוד ענן וכו כי הכל מיקס. כסא הכבוד היה פה על האדמה הזו בחגורת התנך. אלה המימדים. התנך כולו הווה מיתמשך. הוא כמו ספרי אגדות ניפלאים שקראתי . חחחח כמו עמי ותמי והנס כריסטיאן התנך הוא ספר אגדה הגדה שלנו לערבים אלף לילה לנוצרים אנדרסן ולנו התנך אבל הוא כולו אמיתי האמת שוכנת בו.